רע"א 6650/19

תקציר

בשנת 2005 רכשו המשיבים מניות של חברת En-Trig והסכימו למכור אותן למבקש בשנת 2009. עם זאת, המבקש שילם למשיבים באופן חלקי בלבד ונכנס להליכי פירוק בשנת 2012. המפרק דרש את השבת התשלומים ששולמו למשיבים, אך בקשתו נדחתה. לאחר מכן תבע המפרק לבטל את ההסכם, אך בית משפט השלום קבע כי מדובר בחוזה תקף, אם כי המשיבים לא היו מחויבים להחזיר את הכסף שכן היה חוזה נסתר. המבקש ערער וטען כי ההסכם הוא חוזה למראית עין בלבד, ואילו המשיבים ערערו על ההחלטה שלא לחייב את המבקש לשלם את יתרת החוזה. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים, והסכים במידה רבה עם פרשנותו של בית משפט השלום לאירועים. בית המשפט קבע כי ההסכם אכן היה חוזה למראית עין וכי היה חוזה נסתר, אך המבקש קיבל תמורה כלשהי או ויתר עליה. מאחר שהמבקש לא ביקש את העברת המניות, הוראה זו בוטלה. סגן הנשיא שבח מבית המשפט המחוזי חלק על פסק הדין בעניין החוזה הנסתר, וסבר כי אין די ראיות לתמוך בו. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט העליון בטענה כי לא הוכח קיומו של חוזה נסתר, ונטל ההוכחה עבר למשיבים. המשיבים לא הסכימו וביקשו לדחות את הבקשה, דבר שעשה בסופו של דבר שופט בית המשפט העליון. השופט קבע כי טענות המבקש מתייחסות בעיקר להחלת הדין על העובדות ולא מציגות שאלה משפטית החורגת מתחום האינטרסים של הצדדים, ואף דחיית הערעור לא תביא לעיוות דין. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו להוצאות.