המ 119/62

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית הערעור והערעור שכנגד בעניין נסים נ' חברה לביטוח בניין בע"מ וירדניה חברה לביטוח בע"מ. התיק סובב סביב תביעת רשלנות ותשלומי ביטוח נלווים הנובעים מנזקי מים בבניין דירות. התביעה הראשונית הוגשה על ידי בעל הדירה, ניסים, נגד חברות הביטוח, בדרישה לקבל בחזרה את עלויות הנזק לדירתו שנגרם כתוצאה ממכונת כביסה דולפת. חברות הביטוח, מצדן, הגישו תביעת צד ג' נגד השוכר שלא סגר את ברז המים, בטענה שרשלנותו גרמה לנזק. השופט פסק לטובת נסים והורה לחברות הביטוח לשלם לו פיצויים בסך 1,957 ל"י. בנוסף, בית המשפט דחה את תביעת הצד השלישי נגד השוכר, מה שהוביל את חברות הביטוח לערער על החלטה זו. ניסים ערער אף הוא, וטען כי יש לפסוק להם את מלוא סכום דמי הביטוח ששולמו, שהיה גבוה מהפיצויים שנפסקו. לבסוף, הם טענו כי יש לפצות במסגרת תביעת הנזק את הוצאותיהם בגין שמאות בסך 256 ל"י. פסק הדין, שניתן על ידי השופט כהן, מסכים עם דחיית התביעה נגד השוכר על ידי בית המשפט המחוזי, ולא מצא כל ראיה לכך שבתו של השוכר, ששהתה זמן קצר בדירה, התרשלה. באשר לסכום שנפסק לנסים, מדגיש בית המשפט כי אחריותה של המערערת מוגבלת לנזק שנגרם בפועל, אשר הוערך כראוי על ידי בית משפט השלום בסכום של 1,957 ל"י. הנושא השנוי ביותר במחלוקת היה סירובו של השופט לפצות את הוצאות השומה של המשיבים. בית המשפט מכיר במורכבותה של שאלה זו, ומציין כי החוק הרלוונטי, סעיף 17, אינו מציע הנחיה רבה. המסקנה היא כי ההוצאות אינן נופלות בגדר הנזק בר ההשבה שכן הן נחשבות לחבות של המבטח, ולא של המבוטח. בנוסף, הוצאות אלו נועדו להקטין את אחריות המבטח ולא את הנזק למבוטח. ניתוחו המקיף של השופט כהן, יחד עם הסכמת הנשיא והשופט ברנזון, מובילים לדחיית הערעור והערעור שכנגד. ההחלטה מדגישה כי חברות הביטוח אינן יכולות לקבל החזר מעבר לנזק בפועל שנגרם לניסים, שנותר ברמה של 1,957 ל"י. פסק דין זה מדגיש את גבולות ההשבה בתיקי רשלנות ואת העקרונות המסדירים את האחריות הביטוחית וזכויות התחלוף.