עמ"נ 60985-07-20

תקציר

הערעור מערער על סיווג משרדי המערערת לצורך ארנונה. המערערת, חברת בת בבעלות מלאה של חברת אם אמריקאית, עוסקת בפיתוח תוכנה בתחום אבטחת הסייבר. התוכנה משווקת על ידי חברת האם, ואילו הכנסותיה של המערערת מוגדרות כתשלום עבור מתן "שירותי מחקר ופיתוח" לחברה האם. המחלוקת מתייחסת לשנים 2019 ו-2020 ונסובה סביב סיווגם הראוי של משרדי המערערת: כ"בית תוכנה", שיביא לשיעור ארנונה נמוך יותר, או כ"בנייני משרדים, שירותים ומסחר". הסיווג האחרון הוקצה על ידי מנהל הארנונה כאשר המערערת עברה משרדים. ועדת הערר דחתה את התנגדות המערער, והובילה לערעור הנוכחי. בית המשפט מצדד במערערת וקובע כי יש לסווג את משרדיה כ"בית תוכנה". היא מדגישה כי הפעילות בפועל המתבצעת במשרדים היא מכרעת לסיווג וכי עיקר פעילותה של המערערת הוא ייצור תוכנה. העובדה שלמערערת לקוח אחד בלבד, חברת האם, הרוכשת את התוכנה לשיווק, אין בה כדי לגרוע מסווגה כגוף יצרני. בית המשפט מבחין את המקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים בסוגיות דומות, ומדגיש כי המערערת מפתחת מוצרי תוכנה מהמדף, ולא מספקת שירותים מותאמים. בנוסף, בית המשפט מוצא כי המבנה המשפטי ומודל העלות פלוס המשמש לקביעת הפיצוי של המערערת אינם צריכים להשפיע על סיווגם. משכך, מקבל בית המשפט את הערעור, מורה למשיב לסווג את משרדי המערערת כ"בית תוכנה", ופוסק הוצאות משפט למערערת.