ת"א 34597-05-14

תקציר

התובעת, שהייתה בעלת השליטה בחברה, שילמה את חובות החברה לנושים פלדמן על מנת למנוע את פירוק החברה שהיה עלול להביא לאובדן כלל השקעותיה בה. לאחר מכן תבעה פיצויים מהנתבע, שהיה ערב לחובות החברה לפלדמן. הנתבע טען כי החברה עצמה פרעה את החוב וכי אין קשר בינו לבין התובעת שיזכה אותה בהשבה. עוד טען כי הייתה לו עילה סבירה להתנגד להחזר וביקש להיות פטור מחובת ההשבה, אולם בית המשפט לא קיבל טענות אלה. בית המשפט קבע, כי תשלום החוב על ידי התובעת מילא אחר התנאים להשבה לפי חוק ההסדר: התובעת היא זו שהחזירה את החוב מכספה שלה, לחברה לא הייתה כל חובה כלפי הנתבע לפרוע את החוב הנובע מהערבות שלו, ולנתבע לא הייתה סיבה סבירה להתנגד לפירעון. השופטת גם סירבה לפטור את הנתבע מחובת ההשבה, שכן התובע פעל תחת לחץ ומתוך שיקולים כלכליים לגיטימיים, בעוד הנתבע הרוויח משמעותית מההחזר ששחרר אותו מהחוב ומהליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו באופן אישי. לפיכך, התביעה התקבלה והנתבע חויב לשלם לתובע סך של 2,024,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה, וכן שכר טרחת עורך דין ועורך דין של התובע.