דב"ע נה/150-0

תקציר

עניינו של הערעור בניסיונו של המערער להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, ניסיון שבית הדין האזורי דחה בתחילה. המערער טען כי האוטם ביום 26.1.86 נבע ממאמץ פיזי ולחץ נפשי עקב עסקה שבוטלה בעת שעסק במשימות אופייניות כמנהל בנייה. למרות שעבודתו הייתה שגרתית, בית המשפט נתן תחילה ליהנות מהספק לגבי הלחץ הנפשי כאירוע חריג, אך לא מצא קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם. המערערת ערערה על מינויה של ד"ר קרן, מומחית מאותה מחלקה בבית החולים של ד"ר שטרן, אשר המליצה בעבר שלא להכיר בפגיעה. עם זאת, בית המשפט לא ראה ניגוד עניינים והתיר את מעורבותה של ד"ר קרן. עם זאת, לאחר שמיעת טיעונים, החליטה ערכאת הערעור למנות מומחה נוסף, ד"ר ש. עמיקם, שיבחן מחדש את הסיבתיות. ד"ר עמיקם מצא להערכתו קשר סיבתי בין הלחץ בעבודה לבין האוטם, וציין כי האירוע ככל הנראה זירז את האוטם. בעקבות זאת התקבל הערעור, ואוטם שריר הלב הוכר לבסוף כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. כן פסק בית המשפט למערערת הוצאות בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.