ע"פ 5914/22

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט לערעורים בוחן פסק דין שעניינו ריבוי עבירות של התנהגות אלימה מצד המשיב. בית המשפט המחוזי הרשיע תחילה את המשיב בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים שגויים בחוק. בעוד המדינה מודה בטעות זו, סך ההרשעות בגין חבלה בנסיבות מחמירות נותר בעינו. בית המשפט דן בעונש ההולם לשני אירועים נפרדים: הראשון של דריסה ועונש של 18 עד 36 חודשים, והשני של דקירה, שהעונש עליו הוא 8 עד 13 שנים. העונש הכולל מסתכם ב-12 שנות מאסר, ועוד ארבעה חודשי מאסר על תנאי. למרות בקשת המשיב להקל בעונש, בית המשפט מצדד בערעור המדינה להחמרת העונש, תוך שימת דגש על עברו האלים של המשיב, היעדר חרטה ואי קבלת אחריות. בית המשפט מדגיש את הצורך בענישה מחמירה בגין אלימות בין בני זוג, בפרט כאשר הרשעותיו הקודמות של המשיב לא הרתיעו מפני עבירות עתידיות. למרות שהמתלוננת ביקשה להקל בעונשה בשל ילדיהם המשותפים, בית המשפט מדגיש את מיצוי הדין נוכח חומרת העבירות. לפיכך, בית המשפט מחליט לקבל את ערעור המדינה, ומגדיל את העונש ל-15 שנים, הכוללות תנאים קודמים מצטברים, בניכוי הזמן שכבר ריצה. ההחלטה משקפת את עמדתו המחמירה של בית המשפט בנוגע לענישה על עבירות אלימות בהקשרים ביתיים.