בש"פ 2797/94

תקציר

בפרשת ל' רבעה נגד מדינת ישראל, ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת להחזיקו במעצר עד תום ההליכים בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו יחד עם גיסו בגין החזקה וסחר בכמות משמעותית של הרואין. בית המשפט ביסס את החלטתו על ההנחה כי ההרואין, במשקל של כ-2 ק"ג, שנמצא ברכבו של המערער והושלך על ידי הנאשם השני עם היתקלות במחסום משטרתי, מעיד על ידיעתו והחזקתו של המערער. למרות מאמצי בא כוח המערער לייחס את החזקה לנאשם השני, דו"חות עדי ראייה ותצפיות משטרתיות תמכו בחזקה נגד המערער. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, והדגיש כי אישומים מסוג זה מצדיקים בדרך כלל מעצר, אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן שלא היו קיימות במקרה זה. למרות שלמערער לא היו הרשעות קודמות הקשורות לסמים, בית המשפט הדגיש את חשיבות ההרתעה, ואישר כי גם עבריינים בפעם הראשונה שנתפסו בפעילות הקשורה לסמים צריכים לצפות לתוצאות מחמירות. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את ההחלטה הראשונית, דחה את הערעור וחיזק את כוונת המחוקק לנקוט אמצעים מחמירים נגד עבירות סמים כדי למנוע מעורבות ברשתות סמים. פסק הדין ניתן ביום 2.6.94.