תת"ע 9156-03-11

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה במהירות של 168 קמ"ש באזור של 80 קמ"ש, אך הודה בחפותו. המחלוקת העיקרית הייתה האם מדידת המהירות, שנלקחה על ידי מכשיר "דבורה", הייתה של רכבו של הנאשם או של רכב אחר שנסע לצדו. התביעה טענה כי המכשיר, המודד את הרכב הקרוב ביותר הנוסע באותו כיוון, רשם באופן מהימן את מהירות נסיעתו של הנאשם. הם הציגו את עדותו של קצין משטרה שהפעיל את המכשיר וטענו כי רכבו של הנאשם הוא היחיד באזור. ההגנה טענה כי תיאור האזור על ידי קצין המשטרה אינו מדויק וכי משני צדי הכביש היו נתיבים מקבילים בהם יכול היה רכב אחר לנסוע במהירות גבוהה, ובכך להטיל ספק אם רכבו של הנאשם הוא זה שנמדד. עם זאת, בית המשפט ביקר במקום ומצא כי שבילים אלה צרים, לא מוארים ולא מתאימים לנהיגה במהירות גבוהה, במיוחד ללא אורות. טענת ההגנה כי ייתכן שרכב אחר נסע במהירות שאותרה נחשבה בלתי הגיונית ואינה נתמכת בראיות. יתר על כן, עדותו של הנאשם עצמו ותגובתו להאשמה – הודאה בצירוף תירוץ – הפלילו אותו. בית המשפט הגיע למסקנה כי המדינה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי רכבו של הנאשם נמדד במדויק והרשיעה אותו בעבירה.