ה"פ 6092/07

תקציר

התביעה, שהוגשה על ידי אזרחים ישראלים מרקעים שונים, כולל יהודים, ערבים ודרוזים, מבקשת פסק דין הצהרתי שיכיר בלאומיותם כישראלית, במקום ייעודם הנוכחי במרשם האוכלוסין. המבקשים טוענים כי בקשתם היא עניין של הגדרה עצמית וזהות אישית, ואילו המשיבים, המייצגים את המדינה, מגדירים אותה כסוגיה חברתית ציבורית שאינה ראויה להכרעה שיפוטית. נמצא כי אופיו הדומיננטי של הסובייקט, מבחינה אידיאולוגית, חברתית ופוליטית, אינו שפיט. אף שניתן לבחון את הסוגיה באופן משפטי, הרשות השופטת אינה הגוף המתאים להכריע בה, שכן אין לה יתרון יחסי בתחום זה. הבקשה בעצם מבקשת ליצור יש מאין אומה חדשה, שהיא מעבר לסמכויות בית המשפט. בעוד רצונם של המבקשים בהזדהות עצמית מובן ומכובד, בית המשפט נמנע מלהתערב במקרה זה, שכן ההשלכות של הכרה בלאום ישראלי הן מרחיקות לכת ומוטב לדון בהן במרחב הציבורי. מרשם האוכלוסין, המשמש לצרכים סטטיסטיים, אינו פלטפורמה מתאימה לשינוי כה משמעותי. יתר על כן, היעדר אזרחות ישראלית בחוק והשלכותיו החמורות על זהות המדינה גורמים לכך שאסור לבית המשפט לחוקק יצירה כזו. פסק דין זה אינו מאשר או שולל את קיומו של לאום ישראלי – הוא פשוט מסיק כי העניין אינו שפיט, והמצע המוצע על ידי המבקשים אינו מספק. מבלי לבחון לגופה, הבקשה נדחית, תוך שמירה על המצב הקיים.