ד"ט 64295-06-15

תקציר

המקרה נסוב סביב חובתן של חברות משאבי אנוש, או תאגידי כוח אדם, להפריש אחוז מסוים משכר עובדיהן לקרן. התובעת, עמותה, טענה כי הנתבעות מחויבות בהסכם קיבוצי להפריש 0.8% משכר עובדיהן לקרן מסוימת, דהיינו הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי עומדת להם הזכות להפריש לקרן אחרת לפי בחירתם. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. נמצא כי הנתבעים אכן היו מחויבים בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה לתרום את האחוז הנקוב. עם זאת, בית המשפט קבע כי הקרן המוזכרת בהסכם הקיבוצי אינה קרן בלעדית, ולנתבעים יש חופש להפריש לקרן אחרת כל עוד היא עולה בקנה אחד עם המטרה שנקבעה בצו ההרחבה. בית המשפט הוסיף ומתח ביקורת על התנהלות התובעת, וציין חוסר שקיפות בהתנהלותה הכספית ואי ארגון פעילויות המותאמות במיוחד לעובדים זרים המועסקים על ידי הנתבעים. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי זכותם לבחור קרן אליה הם מעוניינים לתרום. עם זאת, הנתבעים חויבו להמשיך בתשלומים לקופת התובעת עד שיתחילו להפריש לקרן אחרת. בנוסף, חויב התובע לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות והוצאות המשפט.