ק"ג 47256-04-19

תקציר

יורשיה של הגב' מרים מוריץ, שנפטרה במאי 2013, הגישו תביעה בדרישה מקרן הפנסיה הנתבעת להעביר להם את הכספים שנצברו בחשבונה. השאלה המרכזית במקרה זה הייתה האם ליורשים יש זכות למשוך את הכספים או לא. התובעים טענו כי אמם הוטעתה בהליך הפנסיה והתכוונה למשוך את הכספים כדי להוריש אותם לילדיה. מנגד, הנתבע טען כי הגב' מוריץ זכאית לקצבת זקנה ולכן היורשים אינם זכאים למשוך את הכספים מאחר והיא נפטרה במעמד של פנסיונרית. בית המשפט בחן את התקנות הרלוונטיות ופסקי דין קודמים הנוגעים לקרנות פנסיה. נמצא כי הגב' מוריץ הגישה בקשה לקצבת זקנה וביקשה לעכב את התשלום עד לקבלת מידע על גובה הקצבה. למרות שהקצבה לא שולמה בשל בקשתה, נקבעה זכאותה לקצבה. מאחר שחלפו יותר מ-60 יום ממועד זכאותה, מיצתה הגב' מוריץ את פרק הזמן שבמסגרתו יכלה לבקש למשוך את כספיה. לפיכך, היא נפטרה כפנסיונרית, ועל פי התקנות, יורשיה אינם רשאים למשוך את הכספים או לרשת אותם. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, אך לא הורה על הוצאות בשל הנסיבות המורכבות של המקרה. כמו כן, הנתבע חויב לשלם לתובעים את קצבת הזקנה שלא שולמה שנצברה במהלך חייה של הגב' מוריץ. השופט הגיע למסקנה כי פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ויישלח אליהם, כאשר מר יונתן דקל הוא נציג הציבור של העובדים ושרון אלקיים כשופט היושב בדין.