ת"א 63867-11-17

תקציר

המחלוקת היא על שכר טרחה בין עורכי דין ללקוחותיהם. עורכי הדין ייצגו את הלקוחות בעניין נדל"ני, ושני הצדדים ניהלו משא ומתן על שכר טרחה מותנה, המבוסס על אחוז מהפיצוי הכספי שקיבלו הלקוחות. הלקוחות פנו לעורכי הדין כדי שיסייעו להם לנהל משא ומתן בעניין נדל"ני הכולל שתי חלקות קרקע שהוחכרו על ידי משפחות הלקוחות. עורכי הדין והלקוחות הסכימו על מבנה שכר טרחה, אך זה מעולם לא נחתם או הוסכם רשמית. לאחר מכן עורכי הדין ביצעו את העבודה המשפטית והשיגו תוצאה מוצלחת עבור הלקוחות. עם זאת, כשהגיע הזמן לשלם את שכר הטרחה, הלקוחות ועורכי הדין התווכחו האם יש לחשב את שכר הטרחה על בסיס הסכום ברוטו או נטו של הפיצוי שהתקבל. הלקוחות הפסיקו את הייצוג וסירבו לשלם את מלוא הסכום שביקשו עורכי הדין. לאחר מכן תבעו עורכי הדין את מלוא שכר הטרחה שלדעתם מגיע להם. בית המשפט מצא כי היה הסכם תקף בין הצדדים לתשלום שכר טרחת עורך דין, וכי הלקוחות הפרו הסכם זה בכך שסירבו לשלם את שכר הטרחה על בסיס הסכום ברוטו. עוד קבע בית המשפט כי הלקוחות פעלו בחוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי עורכי הדין אינם יכולים לגבות שכר טרחה על בסיס אומדן השווי הפוטנציאלי של התביעה, וכי הם זכאים לפיצוי רק על בסיס הסכום בפועל שקיבלו הלקוחות. לפיכך, פסק בית המשפט לעורכי הדין 10% מההפרש בין הסכום המינימלי שהוסכם עליו לבין הסכום בפועל שקיבלו הלקוחות, בניכוי הסכום שכבר שולם. בנוסף, בית המשפט הורה ללקוחות לשלם לעורכי הדין הוצאות משפט חלקיות ושכר טרחת עורך דין. הסכום היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מפסק הדין, עם קנסות נוספים אם לא ישולם במועד.