ת"א 2233-10-19

תקציר

התובע, שנחשד בביצוע עבירת אלימות במשפחה, הגיש תביעה נגד הנתבעים - מדינת ישראל ושוטר - בגין גרימת מעצרו ברשלנות, שימוש בטייזר נגדו והארכת מעצרו. בית המשפט קבע כי ההחלטה לעצור את התובעת הייתה סבירה ולא היוותה הפרה של חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים, שכן למשטרה הוגשה תלונה ועדותה של האישה הצדיקה את המעצר. עם זאת, בית המשפט מצא את השוטר רשלן בכך שעשה שימוש בלתי סביר ובלתי מידתי בטייזר ללא כל הצדקה, תוך גרימת כאב לתובע, טראומה קשה והשפלה. בית המשפט שקל גם את הארכת מעצרו של התובע, וקבע כי בעוד שחשד השווא לתקיפת השוטר הסב לו נזק ראייתי כלשהו, הוא לא הצליח להוכיח כי זו הסיבה היחידה להארכת מעצרו. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 52,000 ₪, 12,168 ₪ שכ"ט עו"ד ו-1,500 ₪ הוצאות משפט. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.