ת"א 13758-04-14

תקציר

התובעת, חברה המפיקה ומשדרת תכני ספורט, תבעה שלוש ספקיות גישה לאינטרנט, בטענה שלא מנעו מלקוחותיהן גישה לאתרים שהפרו את זכויות היוצרים של התובעת. התובעת דרשה מבית המשפט להורות לנתבעים לחסום את גישת לקוחותיהם לאתרים אלה ולשלם פיצויים בגין סירובם לעשות כן. בית המשפט קבע כי על פי סעיף 51ג לחוק התקשורת, אסור לספקיות אינטרנט לחסום את הגישה של לקוחותיהן לאתרי אינטרנט, אלא אם בית משפט הורה להן לעשות כן. בית המשפט פירש את החריג שבחוק לעניין "ניהול תקין והוגן" כמתייחס לניהול תעבורת הרשת ולא לחסימת אתרים על בסיס תוכנם. עוד קבע בית המשפט כי נוהל "הודעה והסרה", הפוטר בעלי אתרים מאחריות להפרת קישורים אם יסירו אותם על פי דרישה, אינו חל על ספקי גישה לאינטרנט, ואומץ בדין הישראלי. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתבעים אינם אחראים כלפי התובע בגין רשלנות או הפרה תורמת. באשר לרשלנות, קבע בית המשפט כי הנתבעים לא חבו לתובע חובת זהירות, וממילא התובע לא הוכיח את הנזק שנגרם כתוצאה מהרשלנות הנטענת. אשר להפרה תורמת, מצא בית המשפט כי שלושת התנאים המצטברים לחבות זו, כפי שנקבעו בפסיקה קודמת, לא התקיימו במקרה זה. ראשית, התובעת לא הוכיחה קיומה בפועל של הפרה ישירה של זכויותיה על ידי בעלי האתרים המדוברים. שנית, לנתבעים לא הייתה ידיעה מוקדמת על הפרה ישירה כלשהי, שכן הודעות התובע נשלחו לאחר התרחשות ההפרות הנטענות. שלישית, מתן הגישה של הנתבעים לאינטרנט לא היווה תרומה מהותית ומשמעותית להפרה כלשהי. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי היא בעלת הזכויות בשידורי הספורט המדוברים. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.