רע"פ 155/09

תקציר

בעניינו של המבקש שנשפט על נהיגה בשכרות בבית המשפט לתעבורה ברמלה, הואשם המבקש ולאחר מכן הורשע לפי פקודת התעבורה בכך שסירב לבצע בדיקת נשיפה לאחר שנעצר על ידי שוטרים. למרות שהודה בסירובו להיבחן והודה בצריכת אלכוהול פוטנציאלית, טען המבקש בערעור כי אינו שיכור אך אינו מסוגל לעמוד בה עקב מחלה ושימוש באנטיביוטיקה. לטענתו, הוא לא ידע כראוי על ההשלכות המשפטיות של הסירוב, כנדרש בסעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה. בית המשפט לתעבורה ביסס את הרשעתו על עדותו של השוטר וקבע כי סירובו של המבקש שקול לממצא של שכרות. על המבקש נגזרו קנס, 30 חודשי פסילת רישיון נהיגה ועונשים נוספים על תנאי. בערעורו לבית המשפט המחוזי מרכז ערער על נאותות ההסבר שניתן לסירובו ועל חומרת העונש; עם זאת, הערעור נדחה. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה, ואישר כי ההסבר שניתן עמד בדרישות החוק. גם בקשתו של המבקש לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר נדחתה, שכן לא הוצג בה עיקרון משפטי חדש המצדיק בחינה נוספת ולא סטייה משמעותית מהנחיות גזר הדין הסטנדרטיות. בנוסף, בשל עבר משמעותי של עבירות קודמות, בית המשפט מצא את העונש הוגן וסביר, ובכך סיים את דחיית ערעורו של המבקש ביום 1.2.2009.