ת"א 54487-09-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תביעת התובעים לפיצוי מהנתבעים בגין מחדלים בהנפקת טופס 4, אשר מנעו מהם להשתמש ולהשכיר את הקוטג'ים הדו-משפחתיים החדשים שבנו. טופס 4 הוא אישור הכרחי על פי החוק הישראלי כדי לחבר בניין לתשתיות חיוניות, ובכך להפוך אותו ראוי למגורים. התובעים טענו כי רשלנות הנתבעים גרמה להם להפסדים כספיים, שכן לא עלה ביכולתם להשכיר את הנכסים ולהפיק מהם רווח בתקופה בה עוכב טופס 4. עוד טענו לירידת ערך הנכסים, הוצאות מיותרות והפסדים כספיים נוספים עקב מעשי הנתבעים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעים אכן פעלו ברשלנות בכך שלא הנפיקו טופס 4 בהקדם. נקבע כי לא הייתה מניעה משפטית להנפיק את הטופס, ושיקול דעתם של הנתבעים לא הצדיק את השיהוי, במיוחד בהתחשב בהשפעה על יכולתם של התובעים להשתמש ולהשכיר את נכסיהם. לפיכך, מצא בית המשפט את הנתבעים אחראים לנזקים שנגרמו לתובעים. עם זאת, בית המשפט דחה מספר חלקים מטענות התובעים. נמצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח ירידת ערך נכסיהם בשל חוסר היכולת לבנות חדר על הגג, שכן לא מדובר בהחלטה של הנתבעים, אלא כתוצאה ממחדלים של התובעים עצמם. בנוסף, בית המשפט לא קיבל את טענות התובעים להוצאות הקשורות להגבהות בטון בחצרות האנגליות, וקבע כי אלה היו נחוצות מטעמי בטיחות והיו מוצדקות על ידי ועדת הערר. תביעות התובעים להחזר ארנונה ותשלומי חשמל נדחו אף הן, שכן התובעים לא פעלו בהתאם להליכים המשפטיים הראויים להפחתת הוצאות אלה. זאת ועוד, בית המשפט לא פסק לתובעים פיצויים לא ממוניים, בהתחשב באופי המקרה ובעובדה שרוב הנזקים הנתבעים היו ממוניים. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנתבעים יישאו בנזקי התובעים, שחושבו בסך 233,830 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום, אחרת הוא היה כרוך בריבית נוספת. כמו כן חויבו הנתבעים לכסות את הוצאות התובעים ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין היה לטובת התובעים, והנתבעים נתפסו כאחראים לתשלום הסכומים הנקובים.