רע"פ 1260/09

תקציר

המקרה נוגע למבקש שנקנס ב-250 ₪ בגין אי חגירת חגורת בטיחות בזמן נהיגה. המבקש לא השיב בתוך 90 הימים שנקבעו, מה שהיה מאפשר לו לבקש משפט. מאוחר יותר הוא ביקש הארכה, בטענה שמחסומי שפה וייעוץ משפטי לקוי פגעו בהבנתו ובתגובתו. בית המשפט לתעבורה דחה תחילה את בקשתו, תוך שהוא מדגיש כי היה על המבקש לפעול מיד עם קבלת הדו"ח. גם בית משפט השלום דחה דיון חוזר. בערעור הכיר בית המשפט המחוזי בנצרת בכך שלמבקש לא ניתנה הזדמנות לטעון אך עדיין לא מצא עיוות דין, שכן היו לו הזדמנויות מרובות להתייחס לעבירה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן הסבר סביר לעיכובו בהגשת בקשה למשפט. המבקש הוסיף וערער, וטען כי יש לשקול מחדש את עניינו בשל ייעוץ משפטי שגוי ונסיבות אישיות. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא שאלות משפטיות משמעותיות המצדיקות ערעור נוסף וציין כי המבקש לא הוכיח את השיהוי כמוצדק על פי אמות מידה משפטיות, והוסיף ונימק כי המקרה אינו כרוך בעיוות דין משמעותי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה בסופו של דבר, כאשר בית המשפט הדגיש את חשיבות העמידה בלוחות הזמנים ובנהלים המשפטיים.