ת"א 2118/99

תקציר

מר דני נסים, התובע, תבע את מעריב מודיעין הוצאה לאור בע"מ, את עורכו הראשי דן מרגלית ואת העיתונאי גדעון מרון (הנתבעים) בגין שלוש כתבות שפורסמו בשנת 1992 ועסקו במעצרו ושחרורו. ניסים טען כי הכתבות מכילות מידע מכפיש ודרש פיצויים בסך 1,200,000 ₪. הכתבות המדוברות עסקו במעצרו של ניסים בחשד להצתת מכוניות, בשחרורו ובביקורת על התנהלות המשטרה בפרשה. ניסים הודה כי הוא סובל מהפרעה טורדנית-כפייתית, אך הכחיש כי הוא סובל ממחלת נפש. הוא טען כי הכתבות גרמו לו בידוד חברתי, פגיעה מקצועית ופגיעה בשמו הטוב. הנתבעים טענו כי יש להחיל את תקופת ההתיישנות, וכי הכתבות מוגנות מכוח חוק איסור לשון הרע בהיותן אמת, לטובת הציבור ומפורסמות בתום לב. בית המשפט קבע כי אין בכתבות משום לשון הרע, וכי חופש הביטוי של הנתבעים גובר על זכותו של ניסים לשם טוב. בנוסף, בית המשפט קבע כי הסעיפים נופלים תחת הגנות החוק, לרבות אמת ותום לב. גם תביעת הנזיקין לא נתמכה בראיות. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לניסים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.