ו"ע 1179/05

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב סכסוך רכושי, ובפרט בנוגע לסיווגו של נכס כרכוש משותף בין בני זוג נשואים. המקרה שלפנינו עוסק בקרקע חקלאית שנרכשה על ידי אב לפני נישואיו. האב נפטר והותיר את המערער (ככל הנראה בנו) כיורשו היחיד. אמו של המערער הכריזה קודם לכן על הקרקע כשייכת באופן בלעדי לבעלה המנוח. לאחר מכן, הנכס נרשם על שם הבן. לאחר מכן ניסה הבן למכור את הקרקע, אך נתקל במחלוקת מס שבח מול הרשויות, מה שהוביל אותו לעתור להכרה בחזקת שותפות עם אביו המנוח, מה שעשוי להפחית את נטל המס שלו. אולם פסק הדין אינו תומך בטענת המערער. הוועדה מגיעה למסקנה כי הקרקע אינה נכס בבעלות משותפת וכי לאם לא היה עניין לטעון אחרת במהלך חייה. מהראיות עולה כי הקרקע נרכשה לפני נישואי ההורים ונחשבה לרכושו האישי של האב. יתר על כן, הצהרותיה של האם לרשויות המס לאחר מות בעלה מחזקות את התפיסה כי היא ראתה את הקרקע כשייכת לבעלה בלבד. הוועדה קובעת כי טענת המערערת לחזקת השותפות היא ניסיון ליהנות מפרצת מס וכי נוצרו הזדמנויות סבירות להעלות טענה כזו – כגון דו"ח מס העיזבון וצו הירושה – קודם לכן. פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין רכוש משפחתי לרכוש עסקי בהקשר של שיתוף בנכסים. בעוד שרכוש משפחתי דורש הוכחת שיתוף קלה יחסית, רכוש עסקי דורש ראיות משמעותיות וחיוביות. במקרה דנן, הקרקע החקלאית מסווגת כרכוש עסקי, והמערערת לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענתה. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות משפט. ההחלטה התקבלה פה אחד בקרב חברי הוועדה - עורך הדין ושמאי המקרקעין דן מרגליות, רו"ח אליהו מונד ויו"ר הוועדה השופט בדימוס עמוס זמיר.