ת"א 2134/02

תקציר

נראה כי פסק הדין המדובר קשור לסכסוך כספי בהיקף כסף משמעותי שחב אוזן לבנק. אוזן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המחייב אותו לשלם לבנק 60% מיתרת החוב, עד לערעור לבית המשפט העליון. הבנק, לעומת זאת, מתנגד לבקשה. בית המשפט, לאחר ששקל את הבקשה, החליט להיעתר חלקית לבקשתו של אוזן. בהגיעו להחלטה זו, לקח בית המשפט בחשבון את הנזק הבלתי הפיך הפוטנציאלי לאוזן ולמשפחתו אם פסק הדין יבוצע באופן מיידי, שכן הוא עלול להוביל לאובדן מקום מגוריהם. בית המשפט מכיר בכך שמדובר במקרה חריג, ועיכובים בביצוע פסקי דין כספיים הם נדירים. עם זאת, נוכח הנסיבות החריגות, ובהתקיים התנאים שנקבעו בעניין רובינשטיין, קבע בית המשפט כי הנזק הפוטנציאלי לאוזן מביצוע פסק הדין עולה על הנזק הפוטנציאלי לבנק. לפיכך, הבנק לא יוכל לפרוע את עצמו באמצעות עיקול על מקום מגוריו של אוזן עד להכרעה בערעור. החלטה זו מתבססת על ההבנה כי לערעורו של אוזן סיכוי סביר להצליח, בפרט בסוגיות משפטיות הקשורות לחלוקת האחריות לחוב. יתר על כן, בית המשפט משוכנע כי ערך בית המגורים יישמר, ובכך נשמרים האינטרסים של הבנק. עיכוב הביצוע החלקי ניתן לאוזן ומבטיח שהבנק לא יוכל לעקל את מקום מגוריו עד שבית המשפט העליון יכריע בערעורו.