תע"א 2738/09

תקציר

התובעת, מלצרית לשעבר במסעדת הנתבעת, תבעה פערי שכר שונים וזכויות כספיות. השופט פסק לטובת הנאשם ברוב הסעיפים. השופטת קבעה כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה לשכר מינימום שלא שולם, שכן הראיות והעדויות הראו כי השתכרה לפחות שכר מינימום, וטענותיה לא אומתו. בנוסף, דחתה השופטת את תביעת התובעת לתשלום עבור שעות נוספות ודמי חגים שלא שולמו, וקבעה כי כל השעות הנוספות המפורטות על ידי הנתבעת שולמו. השופטת דחתה גם את טענת התובעת שהתבססה על יומניה האישיים בנוגע למשמרות שלא הוזכרו, ומצאה אותן בלתי אמינות וסותרות. עם זאת, השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע 2,200 ₪ עבור הוצאות נסיעה בסוף השבוע, שכן הנתבעת הודתה כי שילמה רק תעריפי נסיעה מינימליים בתחבורה הציבורית הן עבור משמרות סוף השבוע והן עבור משמרות אמצע השבוע. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה וחופשה עבור השנים 2007 והמחצית הראשונה של שנת 2008, בסך של 1,780.20 ₪, לאחר שהשופט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתשלום עבור שנים אלה. התובעת הצליחה גם בתביעתה לדמי ביטוח מנהלים עבור החודשים ינואר עד מרץ 2008, והנתבע חויב לשלם 50 ₪ בהתאם. השופטת דחתה את בקשת התובע להלנת פיצויים בהלנת שכר, שכן הסכומים שנפסקו לא נחשבו לשכר, וכן דחתה את תביעת הנתבע לקיזוז, מחוסר פירוט וראיות. לבסוף, נפסק כי הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪.