ת"א 2104/91

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע פיצויים מהנתבעת, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לאחר שלרכב שהיה מעורב בתאונה לא היה ביטוח תקף. עם זאת, הנתבע טען כי התובע נהג ברכב גנוב וידע שהוא גנוב, דבר שיפטור את הנתבע מתשלום פיצויים לפי סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובע הכחיש שנהג ברכב וטען כי לא ידע שהוא גנוב. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. גרסתו של התובע לא נתמכה וסותרת על ידי נוסעים אחרים ברכב, לרבות דודו ונוסע שלישי. יתר על כן, גם הצהרת גנב הרכב אישרה כי התובע ידע שהרכב גנוב. עדויותיהם של דודו של התובע וגנב הרכב נמצאו אמינות, בעוד עדותו של התובע לא הייתה משכנעת והכילה מספר סתירות בנושא. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע נהג ברכב הגנוב בעת התאונה וכי היה מודע לכך שהוא גנוב. לפיכך, על פי סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התובע לא היה זכאי לפיצוי. למרות שדחה את תביעתו של התובע, החליט בית המשפט שלא לחייב אותו בהוצאות או בשכר טרחת עורך דין נוכח נזקיו החמורים ובהיעדר כל פיצוי אחר. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, והמזכירות הונחתה למסור העתקים מפסק הדין לעורכי דינם.