ע"א 2339/96

תקציר

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, התייחס בית המשפט לתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, במסגרתה ביקש המשיב פיצויים בגין נזקים מתאונת דרכים. המבקש ערער על דרגת הנכות הרפואית שנקבעה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, מה שהוביל למינוי מומחים רפואיים על ידי בית המשפט המחוזי. בא כוח המשיב מסר למומחים אלה מסמכים, שבא כוח המבקש התנגד להם, בטענה שהם מכילים רשמים ומסקנות ולא מידע על טיפול רפואי ממקור ראשון. בית המשפט העליון קבע כי מטרת מינוי מומחים רפואיים היא למנוע חוות דעת רפואיות מוטות משני הצדדים ולייעל את ההליך. התקנות מאפשרות למומחים רפואיים לעיין במסמכי טיפול רפואי ממקור ראשון ואינן כוללות חוות דעת של צדדים שלישיים לצורך גיבוש שיקול דעת עצמאי. בית המשפט הדגיש את החשיבות בכך שהמסמכים ייערכו באופן עצמאי, וישקפו את השלבים הטבעיים של הטיפול הרפואי מבלי להשפיע על עצמאות המומחים. נמצא כי המסמכים שנבדקו כוללים מידע רפואי ושיקומי ממקור ראשון הנוגע למצבו של המשיב לאחר הפגיעה. גם אם המסמכים הכילו חוות דעת מינוריות של מחבריהם, הם נחשבו מינימליים ולא סביר שיפגעו בשיקול דעתם העצמאי של המומחים. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי יש לשקול את כל המסמכים שיסייעו למומחה לגבש חוות דעת מקיפה, ובכך לאשר את החלטת בית המשפט המחוזי. משכך, חויב המבקש בהוצאות המשפט של המשיב בסך 5,000 ₪.