ע"א 256/89

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על בעלות בדירה. המשיב, כווש, התגורר בדירה והיה בחובות למערערים, פרץ, שהיו נושים. פרץ טען כי קואש לא עמד בפירעון חובו ולכן אינו זכאי לדירה. קואש טען כי מילא את חובותיו וכי פרץ פעל בחוסר תום לב בכך ששיעבד את הדירה לצד שלישי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת כוואש, אך הורה לו לפרוע את יתרת החוב בתוך שישה חודשים. פרץ ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי קואש לא פרע את חובו וכי פסיקת הערכאה הנמוכה יותר היא עוול. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. נמצא כי קואש אכן פרע חלק ניכר מחובו, וכי פרץ לא הביא ראיות לחובות אחרים שחב קואש. כמו כן, בית המשפט קבע כי מעשיו של פרץ, לרבות שיעבוד הדירה, היוו הפרת חוזה או הפרה צפויה. נפסק כי קווש, כנפגע, היה רשאי לאכוף את החוזה ולדרוש את העברת הבעלות בדירה, למרות הפרתו שלו בכך שלא שילם את מלוא הסכום במועד. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות תקופת ששת החודשים שבה יוכל קווש לפרוע את יתרת החוב. החלטה זו הדגישה את איזון האינטרסים והצדק בדיני החוזים, ואת השימוש בסעדים להבטחת תוצאות הוגנות, גם אם חלף המועד החוזי.