ע"א 6356/20

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעור שנדון ביום 9.3.2021 החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא נשען על עקרון החסינות השיפוטית המגינה על המשיב. המערער טען כי בית המשפט פעל שלא כדין בכך שלא הורה על איסור פרסום, ובכך שלל חסינות שיפוטית. עם זאת, בית המשפט אישר כי פסקי דין מתפרסמים בדרך כלל מכוח עקרון הפומביות, אלא אם כן חלים חריגים ספציפיים, כמפורט בסעיפים 68(א) ו-70 לחוק בתי המשפט. עיקרון זה מדגיש שקיפות בשימועים, בהתחשב בחריגים כמו הגנת הפרטיות ובטיחות. שיקול דעתו של בית המשפט שלא להטיל איסור פרסום נחשב כדין, שכן המערערת לא ביקשה צו כזה ולא הוכיחה את תקפות הטענה. החסינות השיפוטית קיבלה חיזוק נוסף מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין, תוך הדגשה כי פעולות שיפוטיות במסגרת חובתן חסינות מפני תביעות נזיקין לשם שמירה על עצמאות שיפוטית. בפסק הדין הודגש כי התרת תביעות נגד הליכים שיפוטיים תפגע בתפקוד השיפוטי ובעצמאותו. למרות שהמערער טען לכוונת זדון וניצול לרעה של כוחו על ידי השופט, הטענות חסרות ביסוס. תוך הכרה בכך שהמערער נפגע מהפרסום, החלטת בית המשפט נותרה מוגנת בחסינות שיפוטית, והדגישה את הצורך בעצמאות שיפוטית ואת הנטל הכרוך בעקיפתה. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי גם מורשעים זכאים לפרטיות, וקרא לזהירות בכתבים משפטיים כדי למנוע השפעות ארוכות טווח על נאשמים בשל קביעות האינטרנט. חרף ההכרה בטענות המערער, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ללא הטלת הוצאות, ובכך לשמור על ההגנה הרחבה של החסינות השיפוטית הקבועה בחוק.