דב"ע נא/1 - 3

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור של חברה ממשלתית על צו מניעה זמני המונע פיטורי עובד בכיר. החברה טענה כי עקרונות המשפט המינהלי אינם חלים עליהם שכן היא אינה מספקת שירות ציבורי חיוני, ולהבדיל אותה ממקרים בהם מעורבת חברת החשמל. לממלא מקום המנכ"ל הייתה סמכות לפטר עובדים, ולא נדרש אישור דירקטוריון נוסף, בניגוד לטענת העובד. העובד הסכים בתחילה להתפטר אך מאוחר יותר ניסה לחזור בו מהתפטרות זו ללא הסכמת החברה. בית המשפט קבע כי החברה פעלה בתום לב ועמדה בהתחייבויות חוזיות, תוך ציון חוקיות השמירה על תנאי העסקה, תוך שימת דגש על חוזי שירות אישיים. צו המניעה הזמני בוטל, כאשר בית המשפט הדגיש כי מאזן הנוחות נוטה לאי מתן הצו, שכן הוא יפגע בפעילות החברה. בית המשפט קבע כי כל פיטורים שנתפסים כפסולים צריכים להיות מוסדרים באמצעות פיצויים ולא באמצעות השבה. דעת מיעוט סברה כי יש צורך באישור הדירקטוריון לפיטוריו של עובד בכיר, אך הרוב קיבל את ערעור החברה, והטיל את הנטל על פתרון מהיר של טענת ההתדיינות המשפטית העיקרית. העובד חויב בהוצאות משפט, תוך הדגשת ההבחנה בין חובות מנהליות חוזיות וציבוריות בהקשר של העסקה לבין פיטורים בחברות ממשלתיות.