ע"פ 7761/18

תקציר

ערכאת הערעור אינה צפויה להתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות המהימנות של בית משפט קמא, שכן יש לה יתרון בבחינה ישירה של העדויות שהובאו בפניה. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות בין שני אנשים, בהן ניתן משקל משמעותי להתרשמותו הישירה של בית משפט קמא מהצדדים המעורבים. במקרה דנן, הערעור מערער בעיקר על ממצאיו העובדתיים והמהימהיים של בית משפט קמא באשר לסוגיית ההסכמה במפגש המיני בין המערער למתלוננת, ח'. בית משפט קמא שקל בכובד ראש את הראיות והעדויות, לרבות שיחתה של ח' עם חברתה מיד לאחר האירוע, ומצא את גרסתה של ח' בדבר קיום יחסי מין שלא בהסכמה כאמינה. גרסת המערער, שטענה להסכמה, לא נתמכה בחומר הראיות ונדחתה בצדק על ידי בית משפט קמא. כמו כן, בערעור נטען לכשלי חקירה, לרבות אי חקירת שכנים ועובדי מספרה. עם זאת, עדותם לא נמצאה הכרחית, שכן המחלוקת נסובה סביב ההסכמה שניתנה או לא ניתנה על ידי ח', שעדים אלה לא יכלו לשפוך עליה אור. בית המשפט התייחס גם לטענותיו של המערער בדבר ליקויים חקירתיים בדבר אי תיעוד חזותי של עימות בינו לבין אחת המתלוננות, ב', אך לא מצא כל פגיעה בהגנתו של המערער, מה גם שהעימות תועד בכתב. באישום השני, הנוגע למתלוננת אחרת, ב', צידד בית המשפט שוב בקביעת מהימנותו של בית משפט קמא, שהעדיפה את גרסתו של ב' לאירועים. טענות המערער ועדותו של עד ההגנה התומך נשקלו בכובד ראש, אך בסופו של דבר נמצאו פחות אמינות מגרסתו של ב'. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא, בהתחשב בפגיעה שנגרמה לקורבנות ובמדיניות הענישה הרווחת. לפיכך, הערעור על ההרשעה וגזר הדין בשני האישומים נדחה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי שלושת השופטים: השופט י' קרא, השופט נ' הנדל והשופט א' גרוסקופף.