ת"א 14347/04

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת על שומת שווי מקרקעין. השופט מקיים את החלטתו הקודמת, שניתנה ביום 16.6.2014, בנימוק של אישור בית המשפט המחוזי והיעדר כל פסיקה באשר לנכונות ההחלטה הקודמת. החלטה זו מחייבת להעריך את הקרקע המדוברת על פי ערכה החקלאי, ולא על פי שווי הפיתוח הפוטנציאלי שלה. זאת כתוצאה מהחלטות משפטיות קודמות הנוגעות לקרקע, אשר קבעו כי יש לחשב את דמי השימוש בקרקע על בסיס ערכה החקלאי. השופטת מדגישה כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים בהם היו מעורבים אותם צדדים וכי הרציונל העומד מאחורי החלטות אלה – מודעותו של הנתבע להקמת הקרקע ופיתוחה – חל על המקרה הנוכחי. לגבי חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט לגבי שווי הקרקע, השופט מקבל אותה כסבירה, למרות כמה אי-התאמות. המומחה מתבקש לתת חוות דעת משלימה המיישמת את שווי הקרקע ליום 7.4.2011, בשערוך היום, לסיום התיק. החלטה זו מתקבלת לאחר שקילת פסיקה קודמת בעניין דחיית חוות דעת מומחה והכרה בטעותו בתום לב של המומחה בהבנת ההוראות. השופט קובע כי חוות הדעת של המומחה, שהעריך את הקרקע במועד מאוחר יותר, ניתנת לתיקון ואין לפסול אותה. פסק דין זה, שניתן ב-22 ביוני 2016, מביא לסופיות העניין.