ת"א 8682-07-10

תקציר

מדובר בפסק דין בשלוש תביעות מאוחדות בנוגע לתביעות סותרות לבעלות על קרקעות ברמת הגולן, באזור המכונה אזור "שמיס". התביעה הראשונה מוגשת על ידי חמישה מבני משפחת עווידאת, הטוענים כי רכשו את הקרקע בשנת 1966 ונמצאים בבעלותם מאז. לחילופין, הם טוענים כי רכשו את הקרקע באמצעות חוק ההתיישנות בכך שהחזיקו ועיבדו את הקרקע למעלה מ-15 שנה. התביעה השנייה היא תביעה נגדית של משפחת פח'רלדין, הטוענת כי למשפחת עווידאת אין זכויות בקרקע וכי הם אלה שהמשיכו להחזיק ועיבדו את הקרקע. לטענתם, הם רכשו את הקרקע בשנת 1930 והחזיקו בה מאז, או רכשו אותה מכוח חוק ההתיישנות. התביעה השלישית מוגשת על ידי מינהל מקרקעי ישראל, בטענה כי הוא הבעלים של הקרקע, שכן מדובר בקרקע ללא בעלים, או לחילופין מדובר בנכס נטוש או נפקד. פסק הדין דוחה את כל שלוש הטענות. באשר לטענת הרכישה של משפחת עווידאת, בית המשפט קובע כי המסמכים שמסרו אמנם אותנטיים, אך הם לא הוכיחו כי הקרקע הייתה במקור בבעלותו של האדם ממנו רכשו אותה לכאורה, או כי אדם זה היה מורשה למכור את הקרקע. באשר לטענת רכישת הבעלות באמצעות חוק ההתיישנות, בית המשפט קובע כי המשפחה לא הצליחה להוכיח החזקה ועיבוד רצופים במשך למעלה מ-15 שנה, כנדרש בחוק. גם תביעתה הנגדית של משפחת פח'רלדין נדחית. בית המשפט מציין כי המסמכים שסיפקו להוכחת רכישת הקרקע אינם קבילים, ולכן לא הוכיחו את בעלותם. יתר על כן, הם לא סיפקו ראיות להחזקה ועיבוד רציפים במשך התקופה הנדרשת. גם טענת מינהל מקרקעי ישראל נדחית. המינהל לא הצליח להוכיח כי לקרקע אין בעלים והיא לא הוחזקה או עובדה במשך שנים רבות, כנדרש בחוק הקניין הממשלתי. בנוסף, בית המשפט מוצא כי למספר נתבעים, בהם משפחת עווידאת, היה קשר לקרקע, דבר הסותר את טענת המינהל כי היא חסרת בעלים. המינהל גם לא הצליח להוכיח כי מדובר בקרקע נטושה או נפקדת. לפיכך, כל שלוש התביעות נדחות. כל צד יישא בעלויות שלו.