ת"א 36647-01-16

תקציר

עניינו של פסק דין זה בחלקת קרקע שהופקעה מהתובעים, ובפיצויים שחבה להם הנתבעת בשל כך. החלקה, ששטחה 5,578 מ"ר, הופקעה מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) משנת 1943, וקודם לכן נפסקו לתובעים 308,800 ש"ח כפסק דין חלקי. הסוגיה שנותרה להכרעה היא גובה הפיצוי הנוסף המגיע לתובעים, עליו חלוקים הצדדים. מחלוקת המפתח היא השיטה המתאימה לחישוב שווי העלילה. בית המשפט מינה שני מומחים למתן חוות דעת על שווי הקרקע. המומחה הראשון, השמאי גרשון, הניח כי עסקאות השוואתיות של קרקע חקלאית לוקחות בחשבון את פוטנציאל הבנייה, ולכן העריך את החלקה על בסיס עסקאות אלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי עסקאות השוואה אלה יכולות לספק מידע רק על הערך החקלאי של הקרקע, ולא על החלק המיועד לבנייה. המומחה השני, השמאי סיון, הגיש חוות דעת בעקבות פסיקת בית המשפט, אך שיטתו הייתה פגומה בכמה מובנים, ובהם אי הבחנה בין עסקאות השוואתיות, ומתן מקדמים חסרי משמעות. בית המשפט מצא כי הערכת שווי הקרקע החקלאית על ידי השמאי גרשון ראויה יותר. באשר לשווי הקרקע המיועדת לבנייה, מצא בית המשפט כי הערכת השמאי סיון, ששקלה את כל 1,000 המטרים הרבועים של המגרש, סבירה יותר. זאת, משום שחלק ניכר ממחיר הקרקע למגורים מגיע מאחוז הקרקעות המיועדות לבנייה, והתעלמות מ-820 המטרים הרבועים הנותרים הביאה להערכת שווי בלתי סבירה. באמצעות שומות אלו והחלת שיעור תשואה של 6%, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים זכאים לסך של 439,182 ש"ח, בניכוי התשלום הקודם בסך 308,800 ש"ח, והותיר יתרה בסך 130,382 ש"ח. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 23,400 ₪. הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובעים עומד אפוא על 153,782 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 12.6.17.