בג"צ 5099/20

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט עתירה המערערת על תחולתו של תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי, ובפרט מתמקדת בטיפול התביעה המשטרתית בעבירות עוון לפני מועד קצוב מסוים. המשיבים טענו נגד העתירה והדגישו כי קבלתה תפגע ביציבות השיפוטית ובשוויון. הם ציינו כי תיקון 66 מחייב התאמות פרוצדורליות משמעותיות, המחייבות יישום מדורג בשל אילוצי משאבים. המשיבים טענו כי שינוי ההנחיה בדיעבד יביא לתוצאות בלתי עקביות ויפגע בהוגנות מערכת המשפט, וישפיע על כ-12,000 אנשים שעניינם כבר הסתיים. לטענתם, ההבדל ביחס בין רשויות התביעה מוצדק מבחינה משפטית, ונובע מהאתגרים הייחודיים שעמדו בפני כל אחת מהן. בית המשפט הכיר בהיערכות המפורטת של המשיבים, אך גם הצביע על חשש לפער של שבע שנים בין שלב בחינת התיקון לבין החקיקה. למרות חששות אלה, הם הגיעו למסקנה כי תחולת ההוראה קרובה להשלמה, ולכן התערבות נוספת מייתרת את הצורך. המשיבים הדגישו את השפעות מגפת הקורונה על המשאבים והציעו כי הפוטנציאל להסדרים מותנים יילקח בחשבון בתיקים תלויים ועומדים, תוך שהם טוענים נגד חנינה גורפת. בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא להתערב בהנחיה בשל מספרם המצומצם של המקרים שלא הועילו וההסתמכות הגורפת על הנהלים שנקבעו. העתירה נדחתה ללא פסיקת הוצאות, שכן הסוגיות שהעלתה לא הצדיקו את ביטול ההוראה הקיימת.