על"ח 4549-01-19

תקציר

המערערת, עובדת הוראה לשעבר במשרד החינוך, ערערה על חישוב קצבת הפרישה שלה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), התשכ"ט-1969. השאלה המרכזית הייתה האם היא זכאית לקצבת נכות על סמך מצבה הרפואי, לפי סעיף 20(ב) לחוק, המחייב ועדה רפואית להכריע בסמוך לפרישה. המערערת טענה כי המשרד הטעה אותה ולא מסר לה מידע על זכויותיה, ולכן יש לתת לה הערכה רפואית בדיעבד. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות להתנהגות מטעה של המשרד והגיע למסקנה כי המערערת פרשה אך ורק כדי לטפל בבעלה החולה, ולא בשל בעיותיה הרפואיות. עם זאת, בית המשפט פירש את החוקים הרלוונטיים כמאפשרים למערערת לערוך הערכה של ועדה רפואית, שכן ערעורה הוגש בתוך פרק הזמן החוקי. חשוב לציין כי בית המשפט הדגיש כי עילת הפרישה וחישוב הפנסיה הן סוגיות נפרדות. לפיכך, זכאותו של המערער לקצבת נכות צריכה להיקבע על ידי ועדה רפואית לפי סעיף 20(ב). טענות הצדדים התקבלו באופן חלקי; עם זאת, לא ניתן צו להוצאות נוכח היעדר אשם מצד המשיבים. פסק הדין קבע כי המערערת תובא בפני ועדה רפואית שתקבע את שיעור הפנסיה שלה בהתאם.