עמ"ש 8939-06-20

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי סוגיות הנוגעות לחלוקת הנכסים לאחר גירושין. ראשית, היא קובעת האם יש לחלק למשיב את תשלומי הפנסיה המוקדמת שקיבל המערער בשל מצבו הרפואי באופן מיידי או רק ממועד פרישת החובה של המערער העומד על 67. בית המשפט פוסק לטובת המשיבה וטוען כי הדין המהותי מקנה למשיבה זכות לחלקה בתשלומי הפנסיה המוקדמת של המערערת, וכי בהסכמת בני הזוג נקבע כי הקצבאות יחולקו ב"מועד הפדיון של כל זכות". לפיכך, זכאית המשיבה לחלקה בפנסיה של המערער ממועד תחילת קבלת התשלומים המוקדמים. שנית, פסק הדין בוחן האם יש לחשב את חלקו של המשיב בפנסיה של המערער על פי שכרו במועד הקרע או על פי מועד פרישתו בפועל. בית המשפט מצדד במשיב ומדגיש כי קביעת השכר נתונה לשיקול דעתו של בית הדין וכי השכר בעת הפרישה מתאים יותר במקרה זה, בהתחשב בתקופת הנישואין הארוכה ובאופי תוספות השכר של המערערת. בכך דוחה השופט את טענות המערער ומאשר את החלטת בית משפט קמא. עוד מודגש בפסק הדין כי חוק חיסכון פנסיוני אינו משנה את הדין המהותי הנוגע לחלוקת פנסיה אלא רק קובע מנגנון טכני לתשלום ישיר. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.