פש"ר 2274/06

תקציר

מטרת הליכי פשיטת רגל היא לכנס את נכסי החייב ולחלקם באופן שווה בין הנושים, ולהעניק לחייב הפטר או לאשר הסדר נושים. הליכי פשיטת רגל מחייבים את החייב לפעול בתום לב, הן לפני ההליכים והן במהלכם. בעוד שבעבר נבחן תום ליבו של החייב בשלב ההצהרה, הרי שהפסיקה האחרונה העבירה בחינה זו לשלב ההפטר. כלומר, גם אם חובותיו של החייב נוצרו שלא כדין או בחוסר תום לב, הם ייבדקו רק בשלב ההפטר, ובכל זאת יוכרז החייב פושט רגל. הסיבות לשינוי זה כוללות את האפשרות שהנסיבות ישתנו עם הזמן, ואת האפשרות להחריג את החובות הבלתי חוקיים מההפטר. על מנת להחליט האם להיעתר לבקשת ההפטר של החייב, על בית המשפט לאזן בין חוסר תום הלב של החייב ביצירת חובות לבין מטרות הליכי פשיטת הרגל. השיקולים כוללים את חומרת העבירה, חזרתה, הזמן שחלף מאז ביצועה ושיעור החובות שנוצרו שלא כדין בהשוואה לחובות אחרים. הפטר יינתן אם החייב עמד בהליכי פשיטת הרגל תקופה ממושכת, שילם דיבידנדים ואין ביכולתו לשפר את כושר השתכרותו. חובות שנוצרו באופן בלתי חוקי ניתן להוציא מהפטר, אך זה לא תמיד המקרה, ומשקלם של מעשים פליליים בעבר פוחת עם הזמן. בהחלת תקדים זה על המקרה הפרטני הנדון, נעתר השופט לבקשת החייב לסילוק על הסף. העבירות שביצע החייב, חמורות ככל שיהיו, בוצעו לפני עשרות שנים, והחייבת ריצתה את עונשה. האיזון נוטה אפוא לטובת החייב, במיוחד בהתחשב בכך שהחובות המדוברים לא נוצרו למטרות בלתי חוקיות. כמו כן, החייבת עמדה בהליכי פשיטת הרגל, שילמה דיבידנדים, ויכולתה להשתכר לא השתפרה ולא סביר שתעשה כן. השופט מתייחס גם לשיהוי מצד הנושים בהעלאת טענות מסוימות, ופוסק לטובת החייב. לפיכך החייבת מפוטרת, ומשוחררת מחובותיה הקודמים.