ע"פ 3900/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לאירוע אלימות שאירע בנתניה בינואר 2004. לאחר סדרת אירועים שהובילה לסכסוך, הגיעו המשיבים, חי ארביב ושי מנחם, לבית אביו של המערער יחד עם אלמונים נוספים, במאזדה. שי נהג ברכב, וחי, בעידודו של שי, ירה ברגלו של אביו של המערער באקדח. בעקבות הירי נמלטו התוקפים מהמקום. התיק הגיע לבית המשפט המחוזי, שם אבי, עד התביעה, חזר בו מהודעתו הקודמת שהציבה את חי בזירה, וגם הכחיש את נוכחותו של שי. בית המשפט קבע כי עדותו של אבי אינה מהימנה ובמקום זאת האמין לעדויות הראשוניות שמסרו הנפגע ואמו שזיהו את חי ושי כמבצעים. בית המשפט הרשיע את חי בעבירה המיוחסת לו, אך זיכה את שי וקבע כי הוא היה רק אביזר. המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי יש לראות בשי עבריין משותף בשל חלקו בעבירה. ערכאת הערעור הסכימה לכך, תוך שהיא מצטטת את סעיפים 29(ב) ו-31 לחוק העונשין, המגדירים מבצעים ומסייעים משותפים, והגיעה למסקנה כי שי וחי פעלו כגוף אחד לפגיעה בקורבן. הרשעתו של שי שונתה אפוא להרשעתו של עבריין משותף. ערעור נוסף הוגש על גזר הדין, כאשר בית המשפט החליט כי יש להחמיר את עונשו של שי לשלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים בפועל. עונשו של חי לא שונה, שכן בית המשפט ביקש לשמור על איזון בין עונשי שני המשיבים. ערעור בעל פה מס' 4940/05 התקבל אפוא בחלקו, וערעור בעל פה מס' 3900/05 נדחה. שי נדרש להתייצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי להתחיל לרצות את עונשו. ההחלטה ניתנה ב-27 במרץ 2006.