בר"ע 850/06

תקציר

בית המשפט התייחס לסמכות השיפוט המקדמית ולסוגיות פרוצדורליות, ואישר את סמכותו על פי סעיפים משפטיים שונים להעניק את הסעד המבוקש הנוגע ללשון הרע, פרטיות ועוולות מסחריות. היא הדגישה כי הסמכות המהותית תלויה בסעד המבוקש, שבמקרה זה היה כרוך בסעד של צו מניעה לחשיפת גולשים אנונימיים שלכאורה השמיצו את המבקש. בית המשפט דן בפיצול הסמכות האפשרי בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בהתאם להערכה הכלכלית של הסעד. תוך הדגשת היעילות, היא הציעה לאחד הליכים קשורים באותו בית משפט במידת האפשר. בית המשפט הכיר בהיעדר חקיקה ישראלית ספציפית בנוגע לחשיפת מחברי אינטרנט אנונימיים, אך ציין מאמצי חקיקה מתמשכים. היא ציטטה תקדימים שונים, ובהם דרישה לאינטרס ציבורי משמעותי המצדיק הגבלת ביטוי אנונימי, בעיקר כאשר בוחנים לשון הרע העלולה לגרור אחריות פלילית. הדיון התרחב לפרטיות ולחופש הביטוי באינטרנט, תוך הכרה ביחסי הגומלין המורכבים בין זכויות אלה לבין היתרונות והחסרונות של האנונימיות. האנונימיות הוכרה כחיונית לחופש הביטוי, אך הזהירה מפני שימוש לרעה בה להתנהגות מזיקה. בית המשפט הציע קריטריונים לחשיפת זהויות, כגון הצורך בתום לב בתביעות וסיכויי ההצלחה של התובע. היא קבעה כי לשון הרע או חדירה לפרטיות לא צריכות להגן אוטומטית מאחורי אנונימיות. עם זאת, הוא הזהיר מפני "השפעות מצננות" אפשריות על חופש הביטוי, והציע צעדים פרוצדורליים זהירים לאיזון אינטרסים, כולל יידוע הצד האנונימי לפני חשיפת זהותו. בסופו של דבר דחה בית המשפט את בקשת המבקש בשל שינויים בעקרונות המשפטיים הנוגעים לחשיפת זהויות מקוונות, מתוך כוונה להנחות בעתיד עניינים דומים. לא הוטלו עלויות, דבר המשקף את אופיו החדשני של התיק.