רע"א 11942/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תביעה שהגישו חברות בנייה פרטיות נגד עיריית מודיעין, בדרישה להשיב את הסכומים שהוטלו כדמי חיבור מים, שלדעת החברות אינם צודקים. העירייה, כמבקשת, ביקשה לחשוף מסמכים הכוללים מידע אישי השייך לדיירי פרויקטי הבנייה, לרבות חוזים ורישומים כספיים. החברות, כמשיבות, התנגדו לבקשה זו, בנימוק שהיא ניסיון לשנות את עילת התביעה. בית משפט השלום דחה את בקשת העירייה, בנימוק של פגיעה אפשרית בפרטיות והרלוונטיות המוטלת בספק של המסמכים לתביעה. החלטה זו קיבלה חיזוק נוסף על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי הדיירים לא היו צד לתביעה ולא התבקשה הסכמתם, תוך ציון יכולתה של העירייה לקבל את המידע ישירות מהדיירים. העירייה ערערה על החלטה זו, בטענה כי הערכאות הנמוכות פירשו את בקשתם באופן שגוי וכי המידע שנחשף יכול לסייע בעניינם. עם זאת, שופט בית המשפט העליון, בבואו לשקול את הבקשה ואת החלטות הערכאה הנמוכה יותר, הסכים עם פסקי הדין הקודמים, תוך הדגשת הצורך להגן על פרטיותם של צדדים שלישיים ועל אופי שיקול הדעת של גילוי מסמכים בליטיגציה אזרחית. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ולמעשה נותרה ההחלטה שלא לחשוף את המסמכים המבוקשים.