ב"ל 29914-09-15

תקציר

במקרה שבין התובע, מהנדס תעשייה וניהול, לבין המוסד לביטוח לאומי, התייחס בית המשפט לטענת התובע להכיר בפגיעות בשתי ידיו כמחלת מקצוע הקשורה לעבודתו בעבודה. התובע טען כי תפקידו, שכלל תכנון ופיקוח על הייצור, דרש הקלדה יומיומית, לחיצות עכבר ותנועות ידיים חוזרות ונשנות דומות לאורך תקופה של 11 שנים. עם זאת, הנתבע טען מנגד כי המשימות כללו בעיקר הזנת נתונים, עדכוני מערכת וגישה לאתרי לקוחות, שאינם נחשבים לפעולות הקלדה חוזרות ומוכרות. במהלך עדותו תיאר התובע קבלת נתונים מקווי ייצור, הזנה ועדכון של מערכות מידע ועריכת הזמנות, שלטענתו היו כרוכות בהקלדה רציפה. עדים מהחברות בהן עבד התובע, לרבות מר יונתן שיחי ומר עמיקם נתיב, אישרו כי בעוד התובע עבד רבות מול מחשב, פעילותו כללה בעיקר הזנת שורות נתונים, כמויות, מספרים קטלוגיים והודעות דוא"ל מזדמנות, ולא הקלדת טקסט רציפה. בית המשפט הגיע למסקנה כי משימותיה של התובעת לא כללו פעולות עקביות וחוזרות הדומות לאלה המבוצעות על ידי קלדנית. במקום זאת, עבודתו הייתה דומה למשימות הזנת נתונים מבוססות מחשב טיפוסיות העומדות בפני עובדים רבים כיום, שאינן מהוות תקדימים חוזרים ונשנים של פגיעות מאמץ. משכך, מאחר שלא הוכחה הוכחה ממשית לפעולות חוזרות ונשנות מתמשכות, דחה בית המשפט את תביעת התובע מבלי להטיל הוצאות, והודיע על פסק הדין בהעדר הצדדים.