עת"מ 52162-02-15

תקציר

העתירה מערערת על החלטת המשיב, משרד הפנים, לסרב לאשר שהות בישראל לעותרת מס' 2, שאינה אזרחית ישראלית, בשל יחסיה עם העותרת מס' 1, אזרחית ישראלית. המשיב התנגד גם לבקשה לפטור מתשלום אגרות שהוגשה לצד העתירה. החלטת בית המשפט דוחה את העתירה בנימוק שלא נפל פגם בהחלטת המשיב היורד לשורשו ומצדיק התערבות. בית המשפט מצא כי שיקול דעתו של המשיב בבואו להחליט אם להעניק רישיון ישיבה הוא סביר, וקיבל את הטענה כי ראיון השימוע הוא כלי שימושי לבחינת כנות הקשר. ממצאי המשיב היוו ראיה מנהלית סבירה, והעותרים לא שכנעו את בית המשפט כי הקשר ביניהם היה אמיתי. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענות העותרים בנוגע לפרוטוקול הדיון, אם כי הכיר בפגם פרוצדורלי בכך שהעותרים לא היו חתומים על פרוטוקול הדיון. גם הבקשה לפטור מאגרות נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את טענות המשיב כי בידי העותרים האמצעים לשלם את האגרה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והעותרים חויבו לשלם את האגרה בשני תשלומים.