בש"פ 8229/19

תקציר

הניתוח המשפטי של המקרה סובב סביב המגבלות הפרוצדורליות והערעוריות הנוגעות להחלטות ביניים בהליך הפלילי, ובפרט אי הערעור על החלטות כאלה וההשלכות על השגות המבקש. **עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים:** ט. **החלטות ביניים בהליך פלילי ואי ערעורן:** העיקרון המרכזי שאושר בהחלטה זו עולה בקנה אחד עם הפסיקה המקובלת (למשל, ע"א 3269/19 עבירה נ' הסניגוריה הציבורית, 4.6.2019), הקובע כי החלטות לדחיית בקשות למינוי סניגור ציבורי מסווגות כהחלטות ביניים. החלטות כאלה אינן מהוות פסק דין סופי ולכן בדרך כלל אינן ניתנות לערעור, למעט נסיבות חריגות, כגון הגשת עתירה לבג"ץ. ב. **הגבלות על ערעורים על צווי ביניים:** בית המשפט מדגיש את חשיבותן של מגבלות פרוצדורליות המונעות ערעור על צווי ביניים, המעוגן ברציונל המשפטי שהחלטות ביניים הן פרוצדורליות באופיין ונועדו להקל על התקדמות התיק העיקרי מבלי לסבך או לעכב את ההליך באמצעות ערעורים. ההחלטה מציינת כי ערעור שהוגש על החלטת ביניים, ובהמשך ערעור על פסק דין המוחק במפורש את הערעור, חסר מעמד משפטי אלא אם הנסיבות כרוכות בסעדים חריגים או בעתירות פרוצדורליות לערכאות גבוהות יותר. iii. **הבחנה בין מקרים רגילים למקרים חריגים:** בית המשפט מדגיש כי למרות שקיימת דרך פרוצדורלית לערער על צווי ביניים באמצעות עתירות לבג"ץ, אמצעים אלה שמורים למקרים נדירים וחריגים. המקרה שלפנינו מאושר מחדש כמי שאינו נופל בקטגוריה חריגה זו, תוך שהוא מצטט את ע"א 3996/15 מדינת ישראל נ' פלוני (10.11.2015) שם נשקלו סעדים כאלה במצבים חריגים. ד. **מעמדה המשפטי של ההחלטה בע"מ 3798/19 והרלוונטיות שלה:** פסק הדין מפנה לדבריו של הרשם ר' גולדשטיין, המדגיש כי המקרה בתמ"ש 3798/19 לא עסק בקיומה או באי-קיומה של זכות ערעור, ואף לא לגופו של עניין. במקום זאת, הגישה הפרוצדורלית הייתה להחזיר את התיק לבית המשפט הרלוונטי כדי להקל על יישום סעיף 19 לחוק סדר הדין הפלילי. הדבר מצביע על כך שהחלטות פרוצדורליות והשלכותיהן על ערעורים תלויות הקשר בנסיבות, ולא כל פסקי דין פרוצדורליים ניתנים לערעור. **חידוש משפטי והערות בולטות:** המקרה אמנם מחזק את העיקרון לפיו בדרך כלל לא ניתן לערער על החלטות פרוצדורליות זמניות, אך הוא גם מבהיר כי מערכת המשפט מאפשרת סעדים נדירים וחריגים – כגון עתירות לבג"ץ – במקרים חריגים. ניואנסים אלה מדגימים את ההכרה של הרשות השופטת בצורך בגישה גמישה אך מבוקרת לאי סדרים פרוצדורליים במשפט הפלילי, המאזנת בין יעילות פרוצדורלית לבין הגנה על זכויות המתדיינים. **מסקנה:** החלטת בית המשפט מאשרת את המסגרת המשפטית שנקבעה המגבילה ערעורים על החלטות ביניים בהליכים פליליים. הגישה המגבילה, המחזקת את הסופיות הפרוצדורלית של צווי ביניים, נועדה לשמור על שלמות ההליך ולהימנע מעיכובים מיותרים, בהיעדר נסיבות חריגות בהן נדרשת התערבות שיפוטית גבוהה יותר. ההחלטה לא רק מאחדת עקרונות משפטיים קיימים, אלא גם מבהירה בעדינות את הגבולות שבתוכם ניתן לנקוט בסעדים פרוצדורליים, וממחישה את עמדתה הזהירה של הרשות השופטת במתן ערעורים בענייני ביניים פרוצדורליים.