ת"א 439/08

תקציר

התובעים, חברות גז שהפעילו מתקן בביר נבאללה, טענו כי הקמת גדר הביטחון על ידי ממשלת ישראל והגבלות התנועה השונות מנעו מהם גישה למתקן ולניהול עסקיהם, וגרמו להם נזק כלכלי חמור שבגינו יש לפצות אותם. הם טענו כי זכויות הקניין שלהם, המוגנות בחוק היסוד, נפגעו, וכי על המדינה מוטלת חובה סטטוטורית לפצות אותם על הפגיעה שנגרמה להם. עם זאת, בית המשפט מצא כי עיקר פעילותם העסקית של התובעים הייתה בלתי חוקית על פי הדין הישראלי, שכן היא כללה הובלת בלוני גז שמולאו במתקן שלהם מחוץ לתחום השיפוט הישראלי לתוך מדינת ישראל. התובעים לא הביאו ראיות לכך שהיה להם אישור לעסוק בפעילות זו, למרות עמדתה העקבית של המדינה האוסרת זאת. לפיכך, קבע בית המשפט כי תביעת התובעים לפיצויים בגין הקמת גדר הביטחון נעדרת שחר, שכן הם עסקו בפעילות בלתי חוקית. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת התובעים כי הגבלות התנועה מונעות גישה למתקן שלהם. הראיות הראו כי הדרך למתקן עברה בשטח B, והמדינה הציעה תוואי חלופי ברובו בשטח C, שבו השתמשו התובעים בעבר. התובעים גם לא הוכיחו כל מניעה לשיווק גז במכלים בתוך יהודה ושומרון. בסופו של דבר, החליט השופט לדחות את התביעה והורה לתובעים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המדינה, והגיע למסקנה כי לא ניתן להטיל על המדינה אחריות לנזקים הנובעים מפעולות חוקיות הקשורות להסדרי אבטחה ורגולציה. התביעה נתפסה כניסיון לקבל פיצוי בגין פעילות עסקית בלתי חוקית, והתובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר הגבלת גישה.