ע"א 7750/10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב טענת המערערת למחצית הבעלות בדירה, הנשענת על שתי סוגיות מרכזיות: האם יש להכיר בזכותה למחצית הדירה, ואם כן, האם זכות זו גוברת על משכנתה רשומה המוחזקת בידי המשיב. בית המשפט מאשר את ההכרעה בחיוב בשתי השאלות, דבר המחייב היפוך החלטת בית משפט קמא. המקרה מדגיש את חזקת השיתוף כעיקרון נורמטיבי-ראייתי המעוגן בפסיקה, במיוחד ביחס לדירות מגורים, הנחשבות לנכסים משמעותיים. חרף מעורבותה הקודמת של המערערת בהעלמת נכסים, נישואיה ארוכי הטווח, ניהול משק הבית המשותף וניצול משותף של דירות סמוכות מבססים את טענתה לזכויות ברכוש המשותף. הדגש ששם בית משפט קמא על מסמכים מוסתרים והודאתה הנטענת של המערערת בהיעדר זכויות מופרכת, שכן מסמכים אלה הוזכרו או צורפו לטענתה. בית המשפט מתייחס גם לקדימות הזכויות, בקובעו כי זכותו של המערער המוקמת בחזקת שיתוף קודמת למשכנתא, בשל חוסר תום הלב של המשיב והיעדר בדיקת נאותות כנושה. המקרה מפנה לתקדימים קיימים, ובראשם פרשת בן-צבי, המאשרים כי זכויות משותפות במסגרת הנישואין נצברות לפני תביעות צד ג' כמו משכנתאות אם לא מתבצעת בדיקת נאותות. פסק הדין קובע, אפוא, על זכאותה של המערערת למחצית הדירה, תוך שהוא מותח ביקורת על כך שהמשיב לא פעל כנושה מקצועי, ובסופו של דבר פסק לטובת המערערת ללא הטלת הוצאות.