בע"מ 278/21

תקציר

נסוב סביב הסכם גירושין שנחתם בשנת 2009 בין המבקש לבין המשיב, לפיו המבקש ימכור את בית המגורים של בני הזוג וישתמש במחצית התמורה לרכישת דירה חדשה עבור המשיב. בשל עיכובים שיוחסו למבקש, התמורה ממכירת בית המגורים לא הספיקה כדי לעמוד בהסכם. המבקשת הגישה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, אשר נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מיום 17.6.2019. בית הדין פירש את הסכם הגירושין והורה למבקשת לרכוש דירה עבור המשיב, גם אם זו תעלה על מחצית מתמורת מכירת הדירה. כמו כן התקבלו החלטות מאוחרות יותר בנוגע לביצוע פסק דין זה. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי בטענה כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה אינה פסק דין סופי, וכי יש לספור את המועד האחרון לערעור ממועד החלטת העזר האחרונה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וסיווג את ההחלטה מיוני 2019 כפסק דין ואת ההחלטות שבאו אחריה כהנוגעות לביצועה. בית המשפט מצא כי ערעורו של המבקש הוגש מעבר למועד האחרון להגשת ערעור ומחק אותו באופן חלקי. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, אשר דחה אף הוא את הערעור, תוך שהוא מסכים עם סיווגו של בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט לענייני משפחה כפסק דין. זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי טענות המבקש חסרות שחר משפטי וכי אין עילה להתערב בהחלטות שלהלן. הבקשה בפני בית המשפט העליון נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות המשיב.