בש"א 153/05

תקציר

המבקשת, עובדת סיעוד זרה, תבעה את בנו וחתנו של מטופל המנוח על תנאים סוציאליים שונים, לרבות הפרשי שכר מינימום. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לטובת המבקש, אך לאחר בקשת הנתבעים, פסק הדין בוטל מאוחר יותר. ערעורו של המבקש לאחר מכן הוחתם כ"התקבל" על ידי רשם בתי המשפט, אך לא נרשם באופן רשמי בשל שכר טרחה שלא שולם. לאחר מכן נוצרו עיכובים נוספים שנגרמו הן בשל טעויות בא כוח המבקש והן בשל טעויות מזכירות בתי המשפט. בסופו של דבר, הערעור הוגש יום לאחר המועד האחרון. לאחר מכן עתר המבקש להארכת מועד, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט הדגיש את הצורך בהקפדה על כללים פרוצדורליים, וקבע כי המבקש החמיץ שני מועדים. בית המשפט אמנם הכיר בטעויות של המזכירות, אך הגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של המבקש קלושים וכי החלטת בית הדין האזורי לבטל את פסק הדין ולדון בתיק לגופו היא סבירה. זאת ועוד, בית המשפט לא הכיר בנימוקי המבקש לעיכובים והדגיש כי קשיי דיוור אינם מהווים סיבה מיוחדת להארכת מועדים. השופטת צור הדגישה את גישתם הגמישה של בתי הדין לעבודה, הנותנת עדיפות לשמיעת תביעות לגופן, וציינה כי המבקשת מנסה לקיים פסק דין לטובתה מבלי לשמוע את הנתבעים. הן השופטת צור והן השופטת ורדה וירט-ליבנה הסכימו עם ההחלטה לדחות את הבקשה להארכת מועד והדגישו כי טעויות המזכירות אינן מצדיקות דחייה נוספת.