פר"ק 11446-08-14

תקציר

פסק הדין מתאר את פסק הדין בתיק של 97 עובדי רשות השידור שהגישו תביעה נגד רשות השידור בגין מעמד העסקה לא מוכר והטבות שלא שולמו כתוצאה מכך. על העובדים הופעל לחץ מצד רשות השידור לעבוד באמצעות תאגידים, מה שהוביל לדפוס העסקה מפוברק. בית הדין האזורי הכיר בעבר בעובדים כעובדי רשות השידור בשנת 2004, אך לא פסק להם את מלוא הפרשי הריבית וההצמדה מיום שנוצרה העילה. העובדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון פסק לטובת העובדים וקבע כי הם זכאים לכספים שונים שלא שולמו בתוספת ריבית שנצברה מיום הקמת העילה, בשיעור של 75% מהריבית המשפטית. ריבית זו חלה על ביגוד, קרנות השתלמות, נסיעות ופדיון חופשות, וכן על דמי הבראה ותשלומי קרנות ביטוח הדדי. רשות השידור חויבה לשלם סכומים אלה. באשר לפיטורים שלא כדין, פסק בית הדין לכל מערער פיצוי בסך 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. העובדים היו זכאים גם לדמי הודעה מוקדמת, למעט אלה שעבודתם הופסקה על פי פסק הדין של בית הדין האזורי משנת 1997. בית הדין מצא כי העובדים לא הגישו ראיות מספיקות לביסוס תביעתם להחזר הוצאות טלפוניות, ועל כן נדחתה טענה זו. בית הדין פסק גם הוצאות משפט, והגדיל את הסכום שנפסק לעובדים על ידי בית הדין האזורי מ-200,000 ₪ ל-400,000 ₪, תוך הכרה בהליך ההתדיינות הארוך והמורכב. עם זאת, חלק מהמערערים נמחקו מהתביעה בשל מכתבי הקבלה והסילוק עליהם חתמו, שכללו ויתור על תביעותיהם נגד רשות השידור. מכתבים אלה נגזרו מהסכמים קיבוציים ונתפסו כדרישה לגיטימית לקבלת תנאי פרישה נוחים. בית המשפט קבע כי תביעות המערערים נדחו על הסף, ואילו יתרת הערעור התקבלה בחלקה, והתיק הוחזר למפרק לצורך כימות הקביעות בדבר ריבית, פיצוי והודעה מוקדמת לכל מערער. כמו כן חויב המפרק לשאת בהוצאות העובדים ובשכר טרחת עריכה בסך 50 אלף שקל.