ת"א 122/07

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי תביעות שהוגשו ביחס להסכם שכירות. בתביעה הראשונה מבקשת התובעת לאכוף שטר חוב שהונפק כבטוחה במסגרת הסכם השכירות, בסך 180,000 ₪. הנתבעים מתנגדים לביצוע שטר זה, ומכאן התביעה. התביעה השנייה היא תביעת נזיקין כספיים שהגישו הנתבעים נגד התובע, בגין נזקים לכאורה שנגרמו בשל חוסר תום לב של התובע, שהביא להעתקת המסעדה של הנתבעת. סך הנזקים הנתבעים מסתכם ב-420,000 ₪. בית המשפט איחד את שמיעת שתי הטענות. הנתבעים טענו כי הגיעו להסכמות בעל פה עם התובעת בדבר הארכת חוזה השכירות, תיקון הנכס וויתור הדדי על תביעות, ועל כן יש לדחות את טענות התובעת. עוד נטען, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כאשר התעקשה על הוראות הכתב של חוזה השכירות, ולכן היא זכאית לפיצוי בגין ההשקעות שנדרשו להתאמת הנכס המושכר החדש. מנגד, טענה התובעת כי הנתבעים לא מסרו הודעה על מימוש אופציית הארכת החכירה, ועל כן זכותה של התובעת שלא להאריך את החכירה. עוד טענה התובעת כי הנתבעים ויתרו על תביעותיהם במסגרת הסכם פשרה, וכי תביעת הנתבעים נועדה אך ורק לשמש משקל נגד לתביעת התובע. זאת ועוד, טענה התובעת כי הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר חוסר תום לב, ועל כן יש לדחות את תביעת הנתבעים. בית המשפט מצדד בתובע בשני המקרים. ניכר כי הנתבעים לא מסרו הודעה על מימוש אופציית ההארכה, ועל כן החלטת התובעת שלא להאריך את חוזה השכירות עומדת בעינה. זאת ועוד, הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים שולל את טענות הנתבעים לחוסר תום לב. עוד קובע בית המשפט כי טענות הנתבעים אינן נתמכות, וכי טענות התובע בדבר אי החזרת הנכס המושכר במצב תקין על ידי הנתבעים תקפות. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לתובע 180,000 ש"ח, בנוסף להוצאות משפט בסך 45,000 ש"ח.