עש"מ 3/88

תקציר

פסק הדין דן בחוק שירות המדינה (משמעת) ובחוק ההתיישנות הקבוע בסעיף 64, והאם מדובר בהוראה פרוצדורלית או מהותית. המערער, שהורשע בכמה עבירות משמעת, טען כי ההוראה היא מהותית, ומאחר שוויתר על טענת ההתיישנות, ההרשעה אינה יכולה לעמוד. בית המשפט העליון קבע כי ההוראה היא פרוצדורלית, ומגבילה רק את פרק הזמן להעמדה לדין משמעתי. זה לא מזכה את העובד או הופך את המעשה לפחות אסור. עובדים לא יכולים להסתתר מאחורי הגנה פרוצדורלית ואז לדחות את כתב הוויתור אם הם מורשעים. הכוונה העומדת מאחורי סעיף 64 היא להבטיח שההליך המשמעתי יתבצע באופן מיידי ורלוונטי לעבירה. ויתור על תקופת ההתיישנות הוא מהלך תקף הפותח את הדרך לבחינת גופו של המקרה. במקרה זה ביקשו המערערים לטהר את שמם ולהוכיח את חפותם, ועל כן ויתרו על התביעה. הסיכון להרשעה היה קיים תמיד ועוצמת הוויתור לא צריכה להתבסס על התוצאה. עובדים לא יכולים לטעון רטרואקטיבית שהוויתור שלהם היה מותנה. פסק דין זה מאשר את אופיו הפרוצדורלי של סעיף 64 ומדגיש כי ויתור על התביעה הוא בחירה תקפה, תהא התוצאה אשר תהא. בית המשפט העליון דחה את התביעה המקדמית וימשיך לדון בערעור לגופו.