תמ"ש 28050/04

תקציר

במחלוקת על תשלום מזונות ילדים בישראל, קבע בית המשפט כי יש להתחשב ביכולותיהם הכלכליות של שני ההורים בעת קביעת חובת האב לפרנס את ילדיו הקטינים. אמונתם היהודית של ההורים משמעה שדינם האישי, או פסיקת ההלכה, קובעים כי האב אחראי לדאוג לצרכיהם החיוניים של ילדיו עד הגיעם לגיל 15. עם זאת, בית המשפט פירש את הוראת הרבנות הראשית משנת 1974, שהרחיבה חובה זו, כמבוססת על דיני צדקה המחייבים את שני ההורים לתרום בהתאם ליכולתם. גישה זו מיישבת את המשפט העברי עם החלטות בית המשפט העליון מהעת האחרונה, המתחשבות ביכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. השופטת ---, מתווה את הפרשנויות המתפתחות של המשפט העברי לחובה הורית ומדגישה את הצורך למצוא איזון בין ערכים יהודיים ודמוקרטיים. מאחר שמדובר בנסיבות חריגות, כאשר מדובר באב בעל הכנסה נמוכה ואם בעלת הכנסה גבוהה יותר, פסק הדין משתמש בדיני היושר כדי לחלק מזונות ילדים בצורה הוגנת. בהתאם לכך, תרומת האב מותאמת לצרכיו של כל ילד, בהתחשב בגילו וביכולתה של האם לתרום. השופטת קובעת גם את לוח התשלומים, מצמידה את דמי המזונות למדד המחירים לצרכן ומוותרת על הוצאות בנסיבות העניין. פסק דין זה נועד לספק תוצאה הוגנת תוך ניווט במורכבותם של המשפט האישי ועקרונות דמוקרטיים.