עת"מ 1905/05

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה לגופה, בטענה כי לא הוגשה בפרק הזמן שנקבע, ומתייחס לטענות המקדמיות בדבר השיהוי בהגשה, ולסמכותו המהותית של בית המשפט הדן בעתירה. השופט מצדד במשיב בשני המקרים. השופט דן בהרחבה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ומגיע למסקנה כי הוא הגוף המתאים לדון בתיק זה, וקובע כי סיווגו של המשיב נכסים לצורכי ארנונה הוא סביר ונתון לשיקול דעתו. העותר טען כי צו המשיב נעדר סיווג נפרד לנכסים שלא בוצעה מהם פעילות עסקית, אך השופט מצא טענה זו בלתי סבירה, וציין את שיקול דעתו הרחב של המשיב בקביעת שיעורי וסיווגי הארנונה, שיש להתערב בהם רק במקרים קיצוניים של חוסר סבירות. עוד מזכירה השופטת כי טענות העותרת בדבר רווחיות העסק וזהות המשתמש אינן תקפות, שכן הן אינן מעשיות ואינן אמינות. כמו כן, השופטת מדגישה כי הדרך הראויה להשיג שיעור ארנונה מופחת לנכסים המשמשים עמותות היא באמצעות פקודת הפיטורים הקובעת תעריף מופחת למוסדות אלו, ומציינת כי טענת העותרת בעניין זה לא הייתה מפורטת או מוכחת. לבסוף, השופט מורה לעותר לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין, ודוחה את העתירה לגופה.