ת"א 4033-11-15

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת מדינת ישראל לפינוי הנתבעים, בני שתי משפחות בדואיות, מפיסת אדמה בה הם כובשים. השופט פוסק לטובת טענת המדינה כי מגורי הנתבעים במקרקעין נועדו תמיד להיות זמניים, כפי שעולה מנוסח ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, שלא הבטיחו הסדר קבע. במהלך השנים עשתה המדינה מספר ניסיונות להעביר את המשפחות למגורי קבע, אך הנאשמים סירבו. השופט מציין את היעדר התשתיות הבסיסיות על הקרקע הכבושה, כמו גם את הרחבת הבנייה הבלתי חוקית, ומכיר בצורך הציבורי של המדינה להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב. פסק הדין נותן לנתבעים שהות לפנות את הקרקע עד דצמבר 2021. עוד מדגישה השופטת כי המדינה פעלה כדין ובתום לב בביטול ההסכם, וכי לבית המשפט סמכות בעניין. ההחלטה מתקבלת לאחר שקלול הנסיבות והניסיונות הכושלים להגיע להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.